רש"י על שבת ק״י

1 בר קשא - ממונה למלך וישראל היה:

2 דילמא חיויא דרבנן - שעבר על נידוי חכמים ונחש הנושכו על כך אין לו רפואה לפיכך לא נמצא לו רפואה:

3 אין רבי - אין רבינו כך היה:

4 דכי נח נפשיה דרב גזר רב יצחק - שיהיו ממעטים משמחה אותה שנה ולא יהא אדם מביא אסא וגידמי להילולא בטבלא שהיו רגילים להביא הדס וענפי דקלים לשמוח לפני החתן והכלה וכשמביאים אותן לפניהם מקשקשים לפניהם בשוק בבואם בתופים וזוגין טבלא אשקליט"א וגזר שלא יקשקשו לפניהם עוד:

5 דכרכיה - נכרך סביבותיו:

6 וליסחוף דיקולא - סל:

7 ארישיה - דחיויא למעלה מראשו:

8 וליהדקיה מיניה - יוריד הסל מעט מעט לצד הנחש ויבדיל בו הנחש מבשרו שיעלה על הסל שאם אוחזו בידו או מנתקו בחזקה יכעוס וישכנו:

9 וכי סליק - הנחש על הסל ימהר וישליכנו במים ויברח לו:

10 דמיקני ביה חיויא - כועס ורודף אחריו ומריח ריח פעמיו ורודפו:

11 לירכביה ארבע גרמידי - שיפסקו עקבי פעמיו ולא יוכל להריחם:

12 לישואר נגרא - חריץ של מים ידלוג:

13 ארבע חביתא - שלא יעלה אליו מהר ולא יריח ריחו:

14 בי כוכבי - במקום גלוי שלא יעלה דרך הגג ויפיל עצמו עליו:

15 שחפי - ענפים וקסמים וכל דבר המקשקש זה בזה ומשמיע קול כשיעבור עליהן וירגישו החתולים ויאכלוהו:

16 בי חלתא - בין החולות שאין נחש יכול לרוץ שם ויחזור לאחוריו:

17 אי יהיב דעתיה עלה - לתאות תשמיש:

18 תשלח מאנה - תפשוט בגדיה ותשליכם לפניה:

19 מאי תקנתא - אי יהיב דעתיה עלה:

20 תשמש קמיה - עם בעלה ותתגנה בפניו:

21 ותשדי ביה - ותזרק ביה:

22 דשתנא אנא - דרך נשים לי ולחש בעלמא הוא:

23 דעייל בה חיויא - כשהוא תאב לה נכנס כולו באותו מקום:

24 ליפסעה - יפסקו את רגליה זה מזה:

25 אתרתי חביתי - מקצתה על זו ומקצתה על זו כדי שיפתח רחמה:

26 ונישדי אגומרי - כי היכי דניסליק ריחא:

27 אגנא תחלי - סל מלא שחליים:

28 ריחתנא - שיש לו ריח טוב:

29 וליתבו התם - על גבי קרקע תחת מושבה:

30 וליטרוקינהו בהדדי - היין והשחליים כדי שיעלה הריח:

31 צבתא - איטנליי"ש:

32 דאי לא - קלי ליה הדר עילוה:

33 לאיתויי טחול לשינים - ואע"פ שקשה לבני מעיים:

34 כרשינין לבני מעיים - ואע"פ שקשה לשינים כדאמרינן בברכות דף מד: סד"א כיון שקשים לאדם לאו אורחיה למיכלינהו אי לאו לרפואה שיש בהם ומוכחא מילתא וניתסר קמ"ל:

35 צלפים - פרי של צלף קפריי"ר:

36 תלאי - דקלים נטיעות מין תמרים שנקרא בלשון ארמי תאל"י:

37 כסא קמא - דשתו מהנהו מיא:

38 מרפי - זבל שבמעים במקצת:

39 אידך - כוס שני:

40 משלשל - מאד:

41 היכי דעיילי - צלולים:

42 הכי נפקי - שמנקין המעיים מן הרעי מראשונים:

43 והוא דלא רגיל - למשתי שיכרא כבר עברו מ' יום:

44 רב יוסף אמר זיתום המצרי - הוא מי דקרים ועל שם שדוקרים את החולי:

45 תלתא קורטמי - כרכום:

46 סיסני - כלי שנותנין בו תמרים כדאמרינן בעלמא ב"מ דף סז: ואי אגבהינהו בסיסני קננהו וסימניך דלא תחליף שמעתתא שם כלי זה יהא לך סימן שיש בו שני סמכין רב יוסף אמר שערי:

47 בין דבחא לעצרתא - בין פסח לעצרת:

48 דקמיט - עצור:

49 קומא אלכסנדריא - שרף אילנות של אלכסנדריא:

50 גביא גילא - אלו"ם בלע"ז:

51 כורכמא רישקא - כרכום של גן קרו"ג אוריינטל הגדל בגנים:

52 לזבה - הנך תלתא מיני לישקייה בחמרא:

53 ולא מיעקרא - אינה נעקרת מלילד לפי שהיין מפיג חוזקן של סמנים ומתרפאה מן החולי:

54 לירקונא תרי - מינייהו לישתי בשיכרא וזהו רפואתו:

55 ומיעקר - מלהוליד:

56 לזבה תלתא בחמרא - הדר נקט ליה משום הנך רפואות דנקט ואזיל:

57 ואי לא כו' - כולהו לא מעלי אלא לזבה:

58 קפזיזי - כלי מחזיק ג' לוגין:

59 שמכי - בצלים:

60 פרסאי - גדולים הם:

61 קום מזוביך - חדלי מזוביך כמו ויעמוד השמן מלכים ב ד:

62 וליבעתה - יבעתנה בלי ידיעתה פתאום:

63 בונא - מלא אגרוף:

64 מוריקא - כרכום:

65 שבליתא - תלתן פנגרי"ג:

66 שיעי דדנא - מגופת חבית:

67 ולשייפיה - לכשישורו במים:

68 פשטינא - עשב שאינו גדל בקומה אלא הולך ופשט על גבי קרקע:

69 חרנוגא - מין עשב הוא שגדל אצל ההיגים:

70 היגתא רומיתא - מין הגא הוא שנקראת רומי"ת:

71 וליסבה בשחקי דכיתנא - יקחו אותו האפר בבלאי בגדי פשתן בקיץ:

72 דעמר גופנא - קוטו"ן:

73 ליכרי שב בירי - שבעה גומות:

74 שבישתא דערלה - זמורות של כרם ילדה:

75 ולינקטה כסא דחמרא - יאחוז כוס של יין בידה ותשב על הגומא:

76 ולוקמה מהא - מעל גומא זו יושיבוה על זו ועל כל עמידה נימא לה קום מזוביך:

77 קמחא דסמידא - קמח סולת:

78 וליסכה - יסוכו אותה ממנו:

79 דנעמיתא - בת היענה:

80 ליפתח לה חביתא דחמרא לשמה - כלומר יין הרבה תשתה תמיד:

81 שערתא דמשתכח בכפותא דכודנא חיורתי - שעורה הנמצאת בגללי פרדה לבנה:

82 אי נקטא - לה בידה חד יומא פסקה מזובה תרי יומא אית דגרס נקטה חדא נימא גרעין אחד:

83 לירקונא - דאמרן לעיל קומא וגביא גילא וכורכמא תרי בשיכרא ומיעקר:

84 ואי לא - דלית ליה אי נמי עביד ולא אהני:

85 רישא דשיבוטא - ראש דג ששמו שיבוטא:

86 דמילחא - שהוא מלוח:

87 מוניני דקמצי - ציר חגבים:

88 דנקירי - מין עופות קטנים:

89 ולישייפיה - ישפשפוהו בו:

90 בין תנור לגודא - בין תנור לכותל במקום חם שיזיע ויצא החולי:

91 הרוצה שיחממנו - לזה:

92 יקנחנו בסדינו - יעטפנו בסדינו יפה או בסדין של חולה אחר של חולי זה:

93 עבד ליה רב כהנא - רפואה זו של סדין:

94 קירא דנישתרופי - שעוה הצפה ונוטפת מכוורת שנתמלאה ועודפת:

95 אהלא - אלויין:

96 תולענא - אדום:

97 עילא בר חמרא - עייר בן אתונות:

98 וליגלח - החולה:

99 מציעתא דרישיה - אמצעית ראשו:

100 ולישבוק ליה דמא מאפותיה - יקיז לעייר ממצחו:

101 ולותביה ארישיה - ישפך הדם על התגלחת:

102 ולזדהר מעיניה - שלא יכנס מדם זה בעיניו:

103 רישא דברחא - של איל:

104 דמנח בכבשא - כבוש בחומץ או בציר:

105 דבר אחר חוטרנא - חזיר טלוא בחברבורות מנומר:

106 מכבתותא דמישרי - מאמצע הערוגה שהם חריפים:

107 אושלן גלימיך - השאילני הטלית:

108 ואיגני בה - ואישן בה:

109 קלי - מעט:

110 איכריך גנא - נכרך בה וישן בה:

111 נפל פורתא פורתא - קדחה הטלית מחום שריפת החולי שיצא עם הזיעה ונפלה חתיכות דקות:

112 ומי שרי - לשתות כוס עיקרין:

113 לא תעשו - קרי ביה לא תיעשו:

114 ומסתרס מאליו - ואע"ג דסירוס אסור בידים:

115 והא אמר רב אשי - דההוא לאו סירוס הוא אלא רמות רוחא נקיטא ליה לתרנגול ומשניטל הודו הוא מתאבל ואינו משמש אבל בסירוס אפילו ממילא אסור:

116 אלא בסריס - הך דשרי למישתי כוס של עיקרין במי שהוא סריס כבר עסקינן: